רקטה בבית - או : קמין אקולוגי בבניה עצמית

אז החברים שלי כבר מתלוננים שאני עושה המון דברים ולא מתעד כמו שצריך. הם כנראה צודקים. לא ממש מצאתי את הזמן בין פרוייקטים לשים את כל התמונות ולקשקש על מה עשיתי. אז אני מקווה שהפוסט הזה יהיה הראשון שפותח את 2019 שתהיה השנה המתועדת ביותר של חיי (שזה רף שממש קל לעבור אני חושש...)

לפני כמה חודשים עליתי על קבוצת משוגעים עולמית (עם בסיס חזק בארה"ב) שבונים להנאתם , בין היתר, תנורי עצים. ב"תנור עצים" אני מתכוון מכשירים שהופכים עץ לחום. איזור מגורי מלא בקמינים אבל מה שהם הצליחו לעשות זה לקחת את הקמין שלב אחד קדימה ולעשות אותו נוח. נוח לשכנים, נוח לאילו שמתפעלים את התנור, נוח לחשבון הבנק ונוח לסביבה.

גילוי נאות - אני מחמם כבר כ 10 שנים עם קמין "פשוט" (משהו שמסגר הכין וארובה שחיברתי לו בעצמי). אני אוהב חורף עם קמין כי החום שנפלט מהקמין נעים ומלטף (קרינה) והמזגן פשוט לא מצליח לעלות לרמה הזו. כן, יש לי נקיפות מצפון לגבי הסביבה והעשן שאני פולט. כן, אני מכיר בעובדה שהיישוב הקטן שלי מריח קצת כמו ל"ג בעומר בימים הקרים. אני יודע שיש אסמטיים שמסתגרים בבית בחורף כי ממש לא נעים להם בחוץ. אבל אחרי ההשקעה בקמין לא ממש יכלתי לזרוק את הכסף.

ואז באה הרקטה.

rocket stove (בהעדר מינוח עברי - למיטב ידיעתי - אשתמש במונח "טילתנור" שהמצאתי הרגע) הוא תנור בעיצוב מיוחד. צורתו גורמת לאויר לזוז בתוכו במהירות וכתוצאה מכך העץ שבתוכו נשרף שריפה מלאה. שריפה מלאה אומר שגם העשן נשרף. מסתבר שאולי אין עשן בלי אש אבל יש אש בלי עשן. העשן מורכב מחומרים אורגניים שלא נשרפים בטמפרטורות של קמין רגיל (400 מעלות צלזיוס) אבל כן נשרף בטמפרטורות של טילתנור (מעל 1000 מעלות). התוצאה - תנור ששורף עץ - בלי עשן!

כששמעתי הייתי בטוח שמדובר בבדיחה. תנור ששורף עשן (ובכך מנצל יותר אנרגיה מהעצים)? אבל העדויות המצולמות וכמות האנשים המעידים שזה עובד חייבה אותי לנסות בעצמי.

אז לקחתי כמה לבנים ובניתי תנור שכזה בחצר. שוק טוטאלי. מהרגע שהדלקתי אותו העצים החלו להישרף לאיטם תו"כ יצירת חום מטורף ו - אין עשן. לצערי אז לא נפל לי האסימון שאני צריך לתעד כל דבר אז אין לי את הסרטון... במקום זה - הנה דוגמה של איך נראה כזה דבר :

אחרי איסוף נתונים נוסף הפרויקט נראה לי ממש בר ביצוע. אחרי סדרת ניסויים נוספת כדי להראות לזוגתי שזה עובד, ואחרי שביקרתי מישהו שיש לו תנור כזה בבית (מסתבר שאני לא הראשון בארץ ששמע על הפטנט...) קיבלתי אור ירוק לגשת לפרוייקט (טוב, ירוק בהיר מאווווד עם אזהרה שאני ישן במלונה אם זה לא עובד).

הדבר הראשון שעשיתי היה איסוף חומרים. חומרי בידוד ולבני שמוט, חבית גדולה, חול וחרסית (ל"בוץ" שעוטף את התנור), הארכה לארובה ועוד כהנה וכהנה. כ 4500 ש"ח עלה התענוג כשהוא כולל גם כמה דברים שהתגלו כמיותרים - מחיר הלימוד...

אחרי שהחומרים הגיעו ניגשתי לנתק את הקמין הישן והאהוב:

בעזרת הילדים פינינו פינה בסלון ה"עומד להיות מוחרב" שלנו וניתקנו את הקמין. כמות האפר שיצאה מהארובה (ושהמכיכה לצאת במשך כל הפרוייקט) היתה עצומה. דוגמה אפשר לראות על הרצפה מאחרי התנור מיד לאחר הניתוק מהארובה.

הדבר הבא היה להניח את לבני השמוט לפי התבנית שהורדתי מהרשת (באדיבות אריקה וארני וויזנר - מומחים לסוג זה של תנורים והמוציאים לאור של ספר המסביר את הנושא לפרוטרוט). בשלב הזה עדיין ניתן להזיז ו"לשחק" עם המיקום של תא הבעירה:

בשלב הזה הבאתי בעל מקצוע כדי להבין אם הרצפה שלי תחזיק מבנה שכזה (2 -3 טון לערך). תשובתו (אמ;לק - לא!) גרמה לי ללכת לקנות גם כלונסאות תמיכה ששמתי מתחת לריצפה כדי להיות בטוח שלא אמצא את עצמי במרתף עם התנור.

במקביל למשחקים עם מיקום התנור התחלתי לצקת קוביות בטון מזויין לספסל (הכוונה לחיזוק עם רשת ברזל - תפסיק לצחקק...)

המחשבה הייתה שהאלמנט המתחמם שלי אעשה בצורת ספסל שאפשר לשבת עליו ולחמם את הישבן... קוראים לזה בעגה של בוני התנורים ספסל פעמון (bell bench) - אין קשר ישיר לפעמון למעט העובדה שלשניהם יש חלל פנימי שנועד לתת לאויר החם לעלות ולחמם את הספסל והאויר הקר (60 מעלות צלזיוס בערך) יורך לתחתית הספסל ויוצא לארובה. הנה הסבר קטן מהמאסטר הטקסאני על איך צריך הספסל להיראות:

כישלון ראשון בתכנון : מסתבר (בדיעבד) שהתלהבתי קצת יותר מדי מהמסה של הבטון. 120 קילו לקוביה כזו - די קשה להרים לבד. כישלון שני: בטון קולט חום ממש מהר אבל גם מאבד אותו מהר אז ממילא צריך מעליו ערימת בוץ כך שהספסל יצא לי גבוה יותר מספסל רגיל. הבנות מאוד אהבו את הספה המוגבהת אבל אני חושש שההורים שלי לא יהיו בנוח עם הרגלים מתנפנפות באויר ולא מגיעות לרצפה...

עשיתי בהמשך המון ניסויים עם הגובה של הספסל, הנמכתי , החזרתי, הזזתי ושוב ... עד שהתנור חימם באופן אחיד את כל הספסל. רמז - יש גבול כמה נמוך ספסל יכול להיות עד שאפקט שכבות האויר החם שעולה (סטרטיפיקציה בלעז) מתמסמס.

בינתיים יש את החבית לסדר. החבית היא מקרן החום של התנור. היא מאפשרת את הרגשת ה"קמין" בנוסף לקיבול החום של המסה התרמית (ספסל בטון+בוץ). היא מנקזת את האויר הלוהט מתא הבערה ומוליכה אותו לספסל תוך שהיא מוציאה חלק מהחום לחלל החדר. את החבית (שתיים, האמת) שאיכסנה בעבר שמן קיבלתי מחבר העובד בתעשית המכונות. את החבית צריך לנקות מהצבע המקורי (עבה במיוחד) ולצבוע בצבע עמיד בחום. אני החלטתי לא לשרוף את הצבע כמו שרואים במדריכים השונים בנושא אלא לנסות חומר מסיר צבע. כישלון מספר שלוש - חבית עגולה ממש קשה לגרד בשפכטל. בטח לא תו"כ שאיפת חומר ממיס צבע. איום ונורא - נשברתי בשליש הראשון של החבית . יש מי שהציע ברשת לנסות התזת חול באחד ממוסכי הפחחות אבל אני לא רציתי להסתמך על אחרים ולכן העדפתי לנצל זמן נסיעות למוסך לזמן עבודה. במסגרת המלחמה בצבע החבית הכנתי גם מתז חול ביתי (בקבוק קולה עם חול שבפקק הבקבוק עובר צינורית מחוררת של אקדח אויר שמחובר לקומפרסור. הניסוי הצליח לא רע והאקדח ניקה יפה חלודה מפלאייר ישן אבל השטח שכיסה היה מאוד קטן ומהר הבנתי שזה לא הכיוון לחבית הגדולה. עברתי למלטשת הדיסק שלי. שעה וחצי עבודה ונגמר.

אחרי שהספסל נבנה מלבנים ותא הבערה חובר באמצעות טיט קמין , הארובה הוקפה בשמיכה קרמית לבידוד והחבית הונחה כלאחר כבוד מעל הארובה הפנימית של תא הבערה.

קוביות הבטון שיצקתי הונחו על קירות הספסל (אוי... הגב...) והארובה חוברה עם מאריך חדש וצידיה נאטמו בבוץ אף הם.

התנור הוקף בבוץ ונבדק ללא ארובה (הייתי חייב לראות שאני בכיוון). הכל עבד כמתוכנן!

בתמונה התרמית אפשר לראות את החבית והארובה ואת אשתי עומדת ומחממת יד מול החבית.

והארובה - ללא עשן, כמצופה...

התנור מצדיק את שמו (רקטי...) ברעש האופייני של אויר זורם במהירות...

מילה לגבי הבוץ. תמיד חשבתי שבניה בבוץ היא טרנד משעשע של מחבקי עצים. במהלך הבניה נטיתי לכיוון שימוש בבטון. אחרי שיחה עם אסף צ'רטקוף (מנהל פורום "בידיים" - בו יש מדריכים מצויינים לבניה) הבנתי מה זה בעצם "בוץ", מהיכן משיגים ואיך בודקים אותו. החלטתי ללכת הפעם על בטוח ולהזמין חרסית וחול (מרכיבי ה "בוץ") אלי הביתה אבל בפרוייקט הבא אני בטוח שאקרא לבחור עם הטרקטור אצלנו שיביא לי כף אדמה חרסיתית שאמצא קרוב לבית.

בוץ זה חומר בניה מדהים!!! אני הייתי ממש מופתע מהיכולת של חרסית וחול (אחרי שהתייבשו) להיות חזקים מבנית ולעמוד בטמפרטורות של התנור. היכולת "לפסל" את התנור יצרה מראה מאוד עגול ואסתטי והכי טוב - אם טעיתי, משפריץ קצת מים ואפשר לפרק ולעשות שימוש חוזר. הבוץ לא נדבק ללבנים באופן בלתי הפיך כמו בטון וזו הייתה לי חוויה חדשה לגמרי.

ערבוב הבוץ מאוד קל ומהיר (ויתרתי על תוספת הקש הפעם - אני יודע שאולי אשלם בזה שעוד כמה שנים אצטרך לשפץ את התנור) והילדים שמחו לעזור:

העבודה עם התנור התגלתה כתהליך שיש בו המון לימוד. כמעט יותר מדי...

כל כישלון זיכה בפוף של עשן בסלון , למגינת לב התושבים. אחרי שהשתלטתי על רוב התקלות העסק עבד די טוב.

התנור יעבוד החורף הזה קשה ואני איתו - לנסות את טכניקות ההדלקה ולבדוק אילו עצים נשרפים הכי טוב. אנסה לקושש עצים ואיצטרובלים כמו שיעצו ברשת ואבדוק היתכנות לשרוף בו גם שמן בישול ממוחזר (בתנאי שהשריפה תהיה מלאה ונקיה...) שגם את זה ראיתי שעשו.

מקווה שהגעתם בשלום עד סוף הפוסט הזה (תיקון תותחנים לתיעוד שלי בעבר). אם תרצו להעיר לשאול או להתייעץ אתם מוזמנים לפנות כאן (הכי טוב) או לתת לי קריאה בוואטסאפ - אשמח לעזור.

Recent Posts
Archive

התחביביה

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now